<h1>העיטור אות ש' שומא</h1>
<h2>דף קז.</h2>
גרסינן בפרק בית כור (ק"ז.) תנו רבנן שלשה שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים בטל יחיד במיעוטו אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה בטל יחיד ברובו אחד אומר במנה ואחד אומר במאתים ואחד אומר בשלש מאות גירסא אחרינא אחד אומר במנה ואחד אומר בעשרים סלעים ואחד אומר בשלשים סלעים נדון במנה ר' אלעזר בר צדוק אומר נידון בתשעים אחרים אומרים עושין שומא ביניהן ומשלשים. והלכתא כתנא קמא והא דאמר רב הונא הלכה כאחרים דחאה רב אשי. גרסינן בע"ז בפרק בתרא (ע"ב.) אמר ליה כד שיימי תלתא ואתו תלתא ושיימוה ואמר ליה אידך ליתי תלתא אחריני דבקיאי בשומא טפי אמר רב פפא דינא הוא דמעכב מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע ממאי דהני בקיאי בשומא טפי דילמא הני קים להו טפי והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע.
<h2>דף קסט.</h2>
ואתה מוצא חמשה שטרות זה אחר זה למי שמסרב לבא לבית דין ואלו הן פתיחא וטרפא ואדרכתא ואכרזתא ושומא וכולן לגבות ממשעבדי ופעמים שהן ארבעה למי שאינו סרבן שאין בו פתיחא ופעמים שהן שלש למי שיש לו נכסין בני חורין אדרכתא ואכרזתא ושומא. ואי נמי כגון שהיה שדה ממושכן בידו. וכגון מאן דלא ציית דינא דלאלתר כתבינן אדרכתא אניכסיה ומכרזינן ושיימינן להו. ובשיש שם נכסים בני חורין ויש שם לקוחות אין שם אלא שטר אכרזתא בלבד. ואלו הן חמשה שטרות כדכתיבי בשאילתא עתיקתא דרב נטרונאי גאון דאתשיל קמיה טרפא ואדרכתא ושומא מאי פרוש'. כך הוא ראובן אוזיף לשמעון מאה זוזי בתשרי וכתב ליה שטרא ובתר הכי זבין שמעון ארעתא מתשרי ועד ניסן לניסן תבע ליה ראובן לשמעון בהלין זוזי ולא אשכח ליה לא מקרקעי ולא מטלטלי דאי הוה ליה מטלטלי הוה גבי מנייהו ואפילו מגלימא דעל כתפיה. השתא דלית ליה אורחיה דראובן על הלין נכסי דזבין שמעון לבתר דיזיף מן ראובן ודינא הוא דאזיל ראובן וטריף להנך לקוחות וכד אתי למטרף מייתי להון לבי דינא ומפקי לשיטריה וכד חזו דקדים להון שטר הלואה דראובן לזביני דלקוחות מייתי ראובן לשטריה קמי בי דינא וקרעי ליה וכתבי ליה טירפא פלוני תבעיה לשמעון לדינא בבבא דמתיבתא וכו' ובתר הכי דכתבי ליה טירפא תבע ליה ראובן לדינא לההוא לוקח בתרא אי מסתלק מארעיה לחיי ואי לא משמתינן ליה תשעין יומין תלתין יומי קמאי לא נחתינן לנכסיה דילמא קא טרח ההוא לוקח אזוזי לא אתא ולא פרע כתבינן פתיחא עילויה ומשמתינן ליה תלתין יומין בתראי אי לא הדר ביה כתבינן אחרמתא עילויה אי לא הדר ביה כתבינן לראובן אדרכתא אניכסי דההוא לוקח וכד כתבינן אדרכתא מייתי טירפא לבי דינא וקרעי ליה וכתבי ליה אדרכתא וכתבי כתבנא טרפא על לוקח ולא קביל דינא לא לאסתלוקי מארעא ולא לאפרועי זוזי ואשתמית שלשים יום וכיון דלא הדר אשתמית שלשים יום בפתיחא ולא הדר ביה ואשתמית שלשים יום באחרמתא ולא הדר ביה וחזינן למיכתב אדרכתא באחרמתא וכו' כדכתיב בשאלתא. ולפום סוגיא דשמעתא ליתה לפתיחא ושמתא אלוקח.
והיא כדגרסינן בהגוזל אי אמר קבעו לי זמנא אחרינא אדמייתינא סהדי ומרענא ליה לשטרא קבעינן ליה. ואי לא אתי נטרינן ליה שני וחמשי ושני ואי לא אתא כתבינן פתיחא עילויה ומשמתינן ליה תשעין יומין תלתין יומין קמאי לא כתבינן אדרכתא אניכסיה וכו'. אמר רבא שליחא דבי דינא מהימן כבתרי והני מילי לשמתא אבל לפתיחא לא ממונא הוא דבעי למיתב זוזי דפתיחא. ואמר רבא קבעינן זימנא אפומא דאתתא ואפומא דשבבי ולא אמרן אלא דליתיה במתא אבל איתיה במתא לא מאי טעמא לא אמ' ליה אשכחיה שליחא ואמר ליה. ואף על גב דליתיה במתא לא אמרן אלא דלית ליה אורחא אבבא דבי דינא אבל אית ליה אורחא אבבא דבי דינא לא [מאי טעמא] אמטול הכי לא אמרי ליה. ואמר רבא האי מאן דכתב פתיחא עלויה על מאי דלא אתא לבי דינא כד אתי לבי דינא לאלתר שרינן ליה פתיחא על דלא צאית דינא עד דצאית דינא ולא היא מדאמר צאיתנא שרינן ליה פתיחא. אמר רב חסדא קבעינן זימנא שני וחמשי ושני וזמנא דבתר זמנא ועד למחר לא כתבינן פתיחא ואשה דשכיחא במתא יומא קמא דלא אתיא מורדת היא וביומא כתבינן פתיחא. אמר רב לא קבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא במעלי שבתא ולא במעלי יומא טבא אבל מניסן לבתר ניסן ותשרי לבתר תשרי קבעינן אבל ממעלי שבתא לבתר שבתא לא קבעינן משום דטרידי בשבתא. ואמר רב נחמן לא קבעינן זימנא לא לבני כלה בכלה ולא לבני ריגלא בריגלא והיכא דאיכא רמאי חיישינן.
והני מילי דמשמתינן ליה תשעין יומין למגבי מבני חרי אבל למגבי ממשעבדי בתלתין יומין סגיא וכן כתב רבינו האי במקח וממכר. אבל רבינו אלפס כתב בתשובה האי דמשמתינן ליה תשעין יומין דלמא מייתי סהדי ומרע ליה לשטרא. ואי לא אתי בגו זימניה כתבינן ליה אדרכתא. אבל איתיה במתא לא יהבינן ליה אלא שלשים יום דהא לית ליה טענה אחריתי למימר.
וזהו שטר פתיחא. במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלני שטר חוב דהוה ליה על פלני בר פלני כך וכך ופתחנא ביה בדינא לקיומי שטרא ואמר לנא פלוני דנן בעל חוביה קיבעו לי זימנא עד דמרענא ליה לשטרא וקבענא ליה יום פלן ולא אתא קדמנא ונטרנא ליה תרי בשבא וחמשא בשבא ותרי בשבא ולא אתא והשתא כתבנא פתיחא עליה ושמתינן ליה תלתין יומין ולא אתא ובתר הני תלתין יומין פתיחא ותלתין יומין אחרמתא ולא אתא לדינא קדמנא וכתבנא אדרכתא אנכסיה ומאי דהוה קדמנא ביום פלן כתבנא וחתמנא וכו'. ובזמן שאין ללוה נכסים בני חורין ובא לטרוף מנכסים משועבדין כותבין שטר טירפא למלוה וקורעין שטר חובו כדאמרינן כל טירפא דלא כתיב ביה קרענא לשטרא דמלוה לאו טירפא הוא. וכן הדין. מקיימין שטר למלוה ומשבעינן ליה ללוה שאין לו נכסים בני חורין לא בידו ולא ביד אחרים ומשבעינן המלוה שלא נפרע כדתנן הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה. ואחר השבועה קורעין שטר חובו וכותבין טרפא על הלקוחות שקנו אחר זמן השטר ואחרון אחרון טורף אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו.
טירפא. במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלוני שטרא דהוה ליה על פלוני בכך וכך דינרין דאוזיף מניה ביום פלן ואשרנוהי וקיימנוהו ולא אשכחנא בני חרי למגבא מניה דפלוני ואשבעיניה דלא הוה ליה נכסי והדר אשבעיניה למלוה דלא פריע. וחזינן מדינא דלטרוף ממשעבדי וקרענא לשטרא וכתבנא ליה הדין טירפא דליזיל וליטרוף ההיא ארעא דזבן פלוני בתר זימנא דשטרא ואי אית ליה זוזי למפרע ליה לפרע ליה ואי לא לטרוף לההיא ארעא וליתי קדמנא לדינא ואינש לא ימחי בידיה מיומא דנן ולעלם ומאי דהוה קדמנא וחזינא ליה מדינא פסקנא כתבנא וחתמנא ויהבנא בידא דפלוני לזכות ולראיה. רבינו סעדיה כתב שטר טירפא ללוקח וקורע שטר שביד הלוקח וליתה אלא למלוה כותבין אותו כמו שכתבתי למעלה ואי לא בעי לוקח לאגבויי ליה ההיא ארעא ולא לאפרועי זוזי ולסלוקי לרבינו האי משמתינן ליה תלתין יומין ולא משמתינן ליה תשעין יומין אלא למי שרוצה לירד בנכסים שהן מצויין בידו שמא עוסק בפריעתו ולדברי רב נטרונאי משמתינן ליה תשעין יומין שמתא ופתיחא ואחרמתא כדאיתא בשאלתא. ומסתברא כרב נטרונאי דלגבי לוקח נמי איכא למימר האי טעמא תלתין יומין קמאי לא כתבינן אדרכתא דלמא אזוזי קא טרח ובעי לסלוקי ליה בזוזי מציעאי לא דילמא לא אשכח זוזי למיזף וקא טרח לזבוני מנכסיה בתראי לא דילמא ההוא דזבין קא טרח מכאן ואילך כתבינן אדרכתא. ודוקא דאמר פרענא אבל אמר לא פרענא לאלתר כתבינן אדרכתא.
אדרכתא. במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלוני שטרא טירפא דיליה על פלוני בכך וכך דינרין ואישרנוהי וקיימנוהו וקבענא ליה זימנא ולא פרע וקרענא ליה לההוא טירפא וכתבנא ליה הדין כתבא דמתקריא אדרכתא וליחות ולדרוך בההיא ארעא דזביננא ליה וליתי ולחזוק וליכול פירי דההיא ארעא עד דליפרע ליה הלין זוזי דהוה ליה על פלוני ואינש לא ימחה בידיה ומאי דהוה קדמנא כתבנא וחתמנא ויהבנא בידא דפלוני לזכו.
וכד אתי לדינא ואמר לית לי זוזי זילו וזבינו לההיא ארעא ופרעו ליה בשומא. בית דין מכריזין כדגרסינן אמר אמימר משמיה דרב נחמן בית דין שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעה בדבר משנה וחוזר. ואי אכרוז ופיחתו והותירו אפילו שוה מאתים במנה מכרן קיים. ודוקא בדברים שמכריזין ובמקום שמכריזין אבל בדברים שאין מכריזין ובמקום שאין מכריזין לא שנא אכרוז ולא שנא לא אכרוז פחתו או הותירו שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים כדאוקימנא התם רישא וסיפא בדאכרוז ורישא בדאכרוז לאו דוקא אלא כדאכרוז דמי דלא בעי הכרזה. ולא קשיא כאן בדברים שמכריזין עליהן כאן בדברים שאין מכריזין עליהן. ורבינו האי פירש רישא וסיפא בדאכרוז ורישא בדברים שמכריזין עליהן וסיפא בדברים שאין מכריזין עליהן. ורבינו אלפסי כתב איפכא. ונוסחא אחרינא רישא בדלא אכרוז וסיפא בדאכרוז ולא קשיא. ואלו שאין מכריזין עליהן העבדים והשטרות והמטלטלין. וכי היכי דמכריזין בנכסי יתומים הכא נמי מכריזין בשאר בני אדם. ואיכא מאן דאמר דלא מכרזינן שלשים יום אלא כמנהגא דנהיגי בכל אתר ואתר. ואמר רב הונא לקבורה ולמזוני מזבנינן בלא אכרזתא וכתב גאון למזון האשה והבנות. ואחר ההכרזה כותבין ונותנין ביד הלוקח שטר הכרזה הקרויה אגרת בקורת והיא באות בית.
הכרזה. במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלוני שטרא דאדרכתא על פלוני ואכרזנא על ההיא ארעא הא ל' יום כדחזי לנא ובתר הכי אתא פלוני דנן ואוסיף על דמי ארעא דפלוני כך וכך וזביננא ליה אנחנא בי דינא להאי ארעא לפלוני והיא דיליה ואשלים הני זוזי דמי זבינא לידנא ויהבינון לבעל חוב ומיומא דנן ולעלם לא יהא רשותא לפלוני למתבעיה להאי פלוני מידי בהאי ארעא ואחריות ההוא ארעא על פלוני בן פלוני כחומר כל שטרי זביני דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי ומאי דהוה קדמנא וכו'. ואם לא מצאו למוכרה כותבין שלא מצאו למוכרה ועושין שומא.
שומא. במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלוני שטרא דאדרכתא על פלני ואכרזנא על ההיא ארעא ולא אסיקו דמי דילה אלא כך וכך זוזי ושדרנא מבי דינא אינשי מהימני בקיאי בשומא ושמו לה הדין ארעא בכך וכך זוזי. ולהוי דיליה למיכל פירי דההיא ארעא בהתירא בלא נכיתא ולמעבד לה כל רעות נפשיה למבניה ולמסתר לזבונה ולאורותה ולמיתנה במתנה לכל מאן דיצבי ולשוויי אריסי וחכירי ואינש לא ימחי בידיה מיומא דנן ולעלם לא פלוני דהוה דיליה מקמי הכי ולא ירתוהי ולא הדין דטריפא מניה בדינא ולא אינש מעלמא דהכין אתפסקת דינא קדמנא אנחנא דייני דחתימי מתתאי ואי אתי אינש מעלמא וטריף לה מהדין פלוני דשיימנא ליה בדינא אחריותא על הדין פלוני דהוה דיליה מקמי הכי ובתר דשיימנוה לההיא ארעא קרענא לשטרא דאדרכתא וכתיבנא להדין שטרא ומאי דהוה קדמנא אנחנא בי דינא ביום פלוני כתבנא וחתמנא ויהבנא ליה לידא דפלוני למהוי ליה לזכי ולראיה.
